בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה מ' ארד), בו נדחו, למעט בסוגית ההוצאות, בקשות רשות ערעור שהגישו המבקשים והמשיבים על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' שמעוני).
1. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) הן אחיות, המחזיקות במשותף בבנין הידוע כבית קולנוע סמדר בירושלים אותו קיבלו בירושה מהוריהן (להלן: הקולנוע אוהנכס). בשנת 1998 הגישה המשיבה המרצת פתיחה ובה ביקשה את פירוק השיתוף בינה לבין המבקשת בקולנוע ובחנות שהיתה אף היא בבעלות האחיות (ואשר הבקשה הנוכחית אינה עוסקת בה). המשיבה והמבקשת הגיעו להסכמה לפיה פירוק השיתוף בחנות ובקולנוע יתבצע כמפורט בסעיף 7 להמרצה, כאשר באי כוחן של האחיות (הם המבקש 2 והמשיב 2 בבקשה שלפנינו) ימונו ככונסי נכסים למכירה, וזאת כדלהלן:
"7. כב' בית המשפט מתבקש להורות כי פירוק השיתוף בחנות (ולפי ההסכם גם בקולנוע - י"א) יעשה כדלקמן:
7.1 לכל אחד מהצדדים תהיה הזכות לרכוש את הבעלות של הצד השני, במחיר ובתנאים זהים להצעה הטובה ביותר שתוצע לרכישת החנות על ידי צד שלישי.
7.2 באם שני הצדדים ירצו לרכוש זה מזה את מחצית הבעלות כאמור בסעיף 7.1 לעיל, כי אז יהיה על הצד אשר מעוניין לרכוש את הבעלות בחנות להעלות את סכום הצעתו והבעלות תמכר לאותו צד אשר יציע סכום גבוה יותר מהצד האחר.
7.3 באם ירצה כל אחד מהצדדים לרכוש את הבעלות של הצד השני אולם הצדדים לא ירצו להציע סכום גבוה יותר מהסכום שיוצע על ידי צד שלישי, לא תתבצע מכירה מצד אחד לשני אלא החנות תמכר לצד שלישי אשר יציע את ההצעה במחיר ובתנאים הטובים ביותר".
בית המשפט נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין.
עד לשנת 2003 לא חלה התקדמות לענין פירוק השיתוף בקולנוע. בדצמבר 2003 נחתם הסכם בין המשיבה לבין המשיבות 3 ו-4 (להלן: הרוכשות) לרכישת חלקה של המשיבה בקולנוע. ההסכם נחתם בלי ידיעת כונסי הנכסים. בעקבות חתימת ההסכם פנו המשיבה והרוכשות למשיב 2 על מנת שיפעל לאישור ההסכם מול בית המשפט, והוא פנה אל בית משפט השלום בבקשה למתן הוראות. המבקשת פנתה אף היא לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, בה ביקשה להפעיל את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לה בהסכם הפירוק, ולרכוש את זכויותיה של המשיבה בקולנוע בתנאים שבהסכם המכירה.
2. בית משפט השלום דחה את הבקשה לאישור הסכם הרכישה, וכן קבע כי למבקשת לא נתונה זכות קדימה לרכוש את חלקה של המשיבה בנכס בתנאי הסכם הרכישה. נקבע, כי למשיבה לא היה הכוח המשפטי לחתום על הסכם הרכישה מבלי הסכמת כונסי הנכסים, וכי שני הצדדים לעסקה ידעו היטב שמונו כונסי נכסים לנכס. מכאן שהמשיבה והרוכשות כאחד היו חסרות תום לב כשבחרו להתקשר באותו ההסכם.
בנוסף קבע בית משפט השלום, כי התמורה לפי הסכם המכירה אינה משקפת את שוויו האמיתי של הנכס, ופחותה לפחות במחצית ממחירו האמיתי של הנכס. צוין, כי מכירה במחיר מופחת לאין ערוך משווי הזכויות האמיתי עשויה, כשלעצמה, להצדיק את ביטול הסכם הרכישה.
בית משפט השלום קבע עוד, כי בנסיבות המקרה אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולאפשר לה לרכוש את חלקה של המשיבה על פי הסכם הרכישה. נמצא, כי פרשנות הסכם הפירוק מביאה למסקנה שהמנגנון הקבוע בסעיף 7.1 הנ"ל חל רק במקרה שבו צד ג' מציע לרכוש את הבנין כולו, ולא כשמדובר על רכישת חצי מהנכס.
3. המבקשת, המשיבה והרוכשות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשות לערער על החלטת בית משפט השלום.
בית המשפט המחוזי סבר אף הוא כי נקודת המוצא לדיון היא פסק הדין שהתווה את אופן הפירוק. בית המשפט שב וקבע, כי משמונו כונסי נכסים לביצוע המכירה, לא ניתן עוד לבצע את מכירת הנכס שלא באמצעותם.
בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי כוונת הצדדים, כפי שהיא משתקפת בהסכם הפירוק, היא שהפירוק יבוצע בדרך של מכירת הקולנוע בשלמותו לצד ג'. הסכם המכירה נוגד איפוא את הסכם הפירוק גם בהיבט הזה, ולפיכך אין לאשרו.
עוד נקבע, כי הצדדים אינם מסכימים כולם לשינוי הסכם הפירוק, כך שיאפשר את אישור הסכם המכר, ולכן לא ניתן לטעון שהתבצע שינוי בהסכם הפירוק.
לסיכום קבע בית המשפט קמא, כי לאור העובדה שהסכם הפירוק אינו מאפשר את מכירת הקולנוע ללא אישור כונסי הנכסים, ואינו מאפשר מכירת חלק מהקולנוע בלבד, הוא אינו מקנה למבקשת זכות סירוב ראשונה במקרה של הסכם למכירת חלק מהנכס ללא אישור הכונסים.
4. בפני בקשת המבקשים לרשות לערער על החלטת בית המשפט קמא. לטענתם, מטרתו המרכזית של הסכם הפירוק היתה לאפשר לאחת מהאחיות לרכוש את הקולנוע כולו, ולכן זכות הסירוב עומדת לכל אחת מהן בכל מקרה שבו תינתן הצעה לגבי הנכס. לטענת המבקשים, הסעיף נועד על מנת למנוע מאחות אחת לכפות על אחותה שותף נגד רצונה מבלי לתת לה זכות סירוב ראשונה. עוד טוענים המבקשים, כי אין הבדל מעשי בין מימוש זכות הסירוב במקרה של הצעה לרכישת כל הנכס לבין מימושה במקרה של הצעה לרכישת חצי מהנכס, שכן מטבעה מתייחסת הזכות לרכישת מחצית מהזכויות בנכס. מכאן שפרשנות סבירה של ההסכם היתה מביאה למסקנה כי הוא מעניק למבקשת זכות סירוב בסיטואציה הנדונה.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי במקרה זה כל הנוגעים בדבר - האחיות וכונסי הנכסים - מסכימים שהסכם הפירוק חל בסיטואציה של העברת זכויות מאחות אחת לצד ג', ולכן אין צורך בשינוי נוסף להסכם. המבקשים טוענים גם, כי מאחר ששני כונסי הנכסים אישרו את ההסכם, בית המשפט לא היה רשאי לפוסלו.
5. המשיבה לעומת זאת נסמכת על פסקי הדין קמא, שקיבלו את עמדת המבקשת בבקשה זו. המשיבה מציינת, כי אין הסכמה של כונסי הנכסים להסכם הרכישה, כיוון שהסכמת כל אחד מהם כפופה לתנאים שאינם מקובלים על השני. המשיבה מדגישה, כי השאלות שמעורר המקרה הן שאלות ספציפיות ונקודתיות, אשר לא מצדיקות דיון בגלגול שלישי.